מחאגנה מאגד נ' דולב חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

1.הצדדים הסמיכוני בתיק זה, לפסוק בתיק זה על דרך הפשרה בהתאם להוראת סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), וזאת לאחר הגשת סיכומים בכתב מטעמם. סיכומי הצדדים מונחים בפני.

2.עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובע, כך לטענתו, בתאונת דרכים מיום 23.12.99, עת נסע ברכב מ.ר. 49-265-87 (להלן: "התאונה" ו"הרכב").

3.על פי כתב התביעה, לאחר התאונה טופל התובע בבית החולים "האנגלי" בנצרת, שם נבדק ואובחן, כי הוא סובל מכאבים ומחבלות בצווארו וכי קיימת רגישות בצוואר וישנן הגבלות בתנועות הצוואר. כן ניתן טיפול תרופתי והומלץ על השמת צווארון, מנוחה בבית והמשך מעקב רפואי. לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא סבל ועודנו סובל מכאבים חזקים והגבלות משמעותיות בצוואר ובגב. כן טען, כי הוא סובל מכאבים ומנימול בידיים וכי אובחן אצלו, בין היתר, בלט ובקע דיסקליים בעמוד השדרה.

4.התובע טוען, כי עבר טיפולים רפואיים וביניהם טיפולים פיזיותרפיים שלא סייעו לו ולא הטיבו את מצבו. כך טוען התובע, כי בעקבות התאונה הוא רותק למיטתו ונזקק לעזרת משפחתו והזולת. כן לטענתו, נגרמו לו הוצאות רבות לשם ריפויו וטיפוליו. לטענת התובע עוד, טרם התאונה היה בריא בגופו ובנפשו, אך כיום, בעקבותיה, נותרו אצלו נכויות לצמיתות, נפגעה יכולת הכנסתו וסיכויי התקדמותו בעבודה.

5.הנתבעת כפרה בחבותה לפצות את התובע, וזאת משום שלטענתה בזמן התאונה נהג ברכב אדם שלא היה לו רישיון נהיגה.

6.שאלת האחריות נדונה והוכרעה בפסק דינה של כב' השופטת נדאף מיום 17.12.04, שם נקבע, כי התובע הוא זה שנהג ברכב המבוטח בעת האירוע וכי ישנו כיסוי ביטוחי לאירוע ולנזקיו של התובע, ככל שנגרמו כאלה.

7.לעניין נזקיו של התובע טענה הנתבעת, כי לא נגרמו לו בגין התאונה הנזקים הנטענים על ידו בגב ובעמוד השדרה וכי אלו "נולדו" אך ורק לצורך התביעה.

8.ביום 21.3.05 מונה על ידי בית המשפט ד"ר יוסף עאוני, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי (להלן: "המומחה"). בהחלטה נקבע, כי המומחה יחווה דעתו באשר למצבו הרפואי של התובע הנובע מן התאונה נשוא התובענה, יחווה דעתו ביחסו לקשר הסיבתי בין המצב הרפואי לבין התאונה, לנכות הצמיתה של התובע (אם קיימת), ככל שנובעת היא מן התאונה נשוא התובענה ולנכותו הזמנית של התובע (תקופת אי-הכושר לעבודה), בעקבות התאונה נשוא התובענה. עוד נקבע, כי שכר המומחה ישולם על ידי הנתבעת, ואולם אם יסתבר כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה, כי אז יתכן שיקוזז שכרו של המומחה מן הפיצוי שייפסק לתובע.

9.חוות דעתו של המומחה ניתנה ביום 25.5.05. במסגרת חוות הדעת נקבע, כי לא נותרה לתובע כל נכות אורתופדית צמיתה הקשורה בתאונה וכי אין קשר סיבתי בין תלונותיו של התובע לבין התאונה (להלן: "חוות הדעת"). לאחר הגשת חוות הדעת הופנו למומחה שאלות הבהרה ונתקבלו תשובותיו. לאחר קבלת תשובות אלו הגיש התובע בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה ובקשה למינוי מומחה אחר. בהחלטה שניתנה על ידי, נדחתה הבקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה.

10.ביום 4.11.08 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, ולפיה ב"כ התובע יגיש למומחה אסופת מסמכים רפואיים עדכניים הנוגעים לתובע, וזאת לאחר שתתקבל עמדתו של ב"כ הנתבעת ביחס להגשתם של אלה. עוד הוסכם, כי המומחה ייתן חוות דעת משלימה בעניינו של התובע. עוד הוסכם, כי במידה ולא יהא בחוות הדעת המשלימה משום שינוי בקביעותיו של המומחה, כי אז לא ייחקר המומחה בבית המשפט. עוד הוסכם, כי אם יהיה שינוי בקביעות המומחה, כי אז תינתן האפשרות לב"כ הנתבעת לפנות בבקשה לזימון המומחה לחקירה בבית המשפט אודות חוות דעתו. להסכמה דיונית זו ניתן תוקף של החלטה.

11.ביום 20.3.09 ניתנה חוות דעתו המשלימה של המומחה, ולפיה אין שינוי בקביעותיו, כפי שאלו באו לידי ביטוי בחוות דעתו המקורית. נוכח האמור בחוות הדעת המשלימה ונוכח המוסכם בהסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, הסכימו הצדדים להגשת סיכומיהם ללא הבאת ראיות מטעמם וללא חקירת המומחה, וכי פסק הדין יינתן בהתאם להוראת סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים, כאמור לעיל.

12.בסיכומיו טוען התובע, כי למרות האמור בחוות הדעת שהוגשו, הרי שפגיעתו של התובע בתאונה הייתה קשה וכי יש במסמכים הרפואיים שצירף כדי להעיד על כך. התובע עתר אפוא, כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בסך כולל של 70,000 ₪.

13.הנתבעת בסיכומיה טוענת, כי יש לקבל את חוות דעתו של המומחה וכי לתובע לא מגיע כל פיצוי בגין התאונה, ולפיכך דין תביעתו להידחות, תוך חיובו בהוצאות. עוד טענה הנתבעת, כי מכל סכום שייפסק, אם ייפסק, יש לנכות את שכר טירחתו של המומחה אשר שולם על ידי הנתבעת, כפי שנקבע בהחלטת המינוי.

14.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, בסיכומי הצדדים בכתב על נספחיהם, בחוות הדעת ובכל המסמכים והחומר המצויים בתיק בית המשפט ובבואי לפסוק על דרך הפשרה, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ביותר. לאחר שקראתי את כל טיעוני בעלי הדין בעיון, כמו גם עיינתי במסמכים שהוצגו על ידם, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,000 ₪. סכום זה יישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

15.בסכום שנפסק, שקללתי את סוגיית שכר טירחת המומחה והחלטת כב' השופטת נדאף בעניין זה.

16.כן תשא הנתבעת בתשלום שכר טירחת עו"ד התובע בשיעור 11% מן הסכום האמור, בתוספת מע"מ כחוק.

17.מעבר לאמור לעיל ובנסיבות שפורטו, כל צד יישא בהוצאותיו.

18.המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אלול תש"ע, 26 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.